קוד: 'שיעור במקרא' - נתן יונתן בתנ"ך
סוג: שיר
מאת: נתן יונתן
אל: כפית ה'תשס"ה חשון
מִי יִלְחַץ אֶת יָדְךָ, אֲחִיקָם; הָאֹמֶץ לְמַלֵּט
אֶת יִרְמִיָּהוּ, הַלְוַאי עָלֵינוּ. צָרִיךְ לִהְיוֹת
מְטֹרָף לְהַמְרוֹת זַעַם הָמוֹן הִיסְטֶרִי צְמֵא-דָם.
וְלֹא קִדְּשׁוּ אֲפִילּוּ רְחוֹב אֶחָד, אֲפִילּוּ לֹא
כִּכָּר קְטַנָּה לְזִכְרְךָ. הָיִיתָ, לְמַרְבֶּה הַלַּעַג, גִּבּוֹר
בְּשֵׁם שֶׁל שָׁפָן, אַלּוּף-הַפַּחְדָנִים. כְּדַאי,
בְּהִזְדַּמְּנוּת זֹאת לְהַגִּיד גַּם מִלָּה טוֹבָה
עַל צִדְקִיָּהוּ. הַגּוֹרָל שֶׁמַּכְתִּיר מְלָכִים שָׂם
עַל רֹאשׁוֹ אֶת כֶּתֶר הַיָּגוֹן; מֶלֶךְ שֶׁנִּדּוֹן
לְכַבּוֹת אַחֲרוֹן אֶת הָאוֹר. נִזְכֹּר נָא אֶת
פְּגִישׁוֹת הַסֵּתֶר עִם הַמַּר שֶׁבִּירִיבָיו, עִם
יִרְמִיָּהוּ."הֲיֶשׁ דָּבָר מֵאֵת ה'?" שׁוֹאֵל
הַמֶּלֶךְ,"בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן" מֵשִׁיב לוֹ
הַנָּבִיא, וְצִדְקִיָּהוּ מָה עוֹשֶׂה; אֶל תּוֹךְ חֲצַר
הַמַּטָּרָה, לְהַצִּילוֹ מֵהַכְּלָבִים וּלְתִתּוֹ כִּכָּר
מִלֶּחֶם-הַסְּתָרִים, יוֹמְיוֹם עַד כְּלוֹת הַלֶּחֶם
מִן הָעִיר. הַסּוֹף, כַּזָּכוּר, נִגְזַר. צִבְאוֹת
מַלְכוּת בָּבֶל הָאַדִּירִים הִדְּקוּ אֶת הַמָּצוֹר.
הָאֵל הֵסִיר אֶת חֲסִינוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֶת
יְלָדָיו שָׁחֲטוּ לְנֶגֶד עֵינָיו וְאָז נִקְּרוּ
אוֹתָן. אַחַר-כָּךְ בָּאָה הַגָּלוּת הַמְּבִישָׁה עַל
נַהֲרוֹת בָּבֶל. מוּזָר אֵיךְ שֶׁבְּכָל הָעֲלִילוֹת
שֶׁהַהִיסְטוֹרְיָה מַמְצִיאָה לָנוּ כְּמוֹ סֶרֶט סוֹחֵט-
דְּמָעוֹת, נוֹגְעִים בָּנוּ דַּוְקָא רִגְעֵי-רִפְיוֹן
רוּחוֹ שֶׁל צִדְקִיָּהוּ וְאֹמֶץ לְבָבוֹ שֶׁל אֲחִיקָם
אֲשֶׁר, בַּהֲגִנּוֹ עַל חֹפֶשׁ הַדִּבּוּר, עַל הַחֵרוּת
הִצִּיל אוּלַי גַּם אֶת כְּבוֹדָהּ שֶׁל הַסִּפְרוּת.