קוד: חטא האדם הראשון בתנ"ך
סוג: תוכן2
מאת: יעל אייל ועוד
אל: נח"ת שבת אדר נ"ט
התשובות ניתנו ע"ישירה מנטינבנד, נורית הירשקורן, רוני אביקם, ציפורה מושקאט, ליקי נמט, עמליה שנוולד, עדינה לסקר, אריאל ונגרובר, חגי בלמס ואלחנן לוטוק.
השאלות1. "
": מדוע מוזכר בתיאור הגן גם "עץ החיים"?ויצמח ה' א-להים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע2. "
": אם אדם היה אוכל מעץ החיים – הייתכן שהיה זוכה לחיי נצח?ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם3. האם לפני החטא לאדם היתה בינה? ואם לא – איך הזהירו אותו מעונש שלא היה בתודעתו? הוא לא ידע מה זה רע ומה זה מוות!
4. ע"פ פשוטו של כתוב: האדם קיבל בינה בגלל חטאו. הכיצד? [ אם זה דבר טוב -- אז למה ה' רצה למנוע את זה מאדם? ואם זה דבר רע -- למה העץ היה בגן? ]
5. "
": מה פירושו? האם הנחש שיקר?והייתם כא-להים יודעי טוב ורע6. "
"?! האדם לא מת באותו יום!!!ביום אכלך ממנו מות תמות7. אם האדם אכן שגג ("
") מדוע הוא נענש?האישה... היא נתנה לי מן העץ ואוכל8. האם גם על האישה נאסר לאכול מן העץ? ואם כן – מדוע לא נזכר?
הערות נוספות
- "
":רואים כאן שלושה שלבים בחטא: בהתחלה האישה ראתה שהעץ טוב למאכל, כלומר לא רעיל וממית כמו שהיא חשבה קודם; אח"כ התעוררה בה התאווה -- הרגש, ואח"כ היא מצאה לעצמה 'תירוץ' שכלי כדי להצדיק את החטא -- היא עושה את זה כדי "להשכיל". [נורית]ותרא האישה כי טוב העץ למאכל, וכי תאווה הוא לעיניים, ונחמד העץ להשכיל...
- ע"פ הרמב"ם: כל הסיפור הוא משל על מה שקורה בנפש האדם. האישה היא משל לחומר (הגוף) והאיש הוא משל לצורה (השכל). זה מסביר למה הציווי ניתן דווקא לאדם (הציווי מכוון לשכל) ולמה דווקא האישה גרמה לחטא (החטא נובע מהתגברות החומר על הצורה; במקום שהצורה תשלוט על החומר -- היא פינתה מקום לחומר, והחומר גרם לעיוות בצורה -- התגברות התאווה והדמיון על השכל). הנחש הוא פנימי -- הוא משל ליצר הרע שנמצא בתוך האדם. עץ החיים הוא משל לחיי הנצח של האדם בעולם הרוחני. ולמה ה' רצה לחסום לאדם את עץ החיים? -- ע' למטה.
הערה:יש הקבלה מעניינת (היום גיליתי אותה):
- "
" ~= "לזאת ייקרא אשה כי מאיש לֻקָּחָה זאת": האדם לוקח מהאדמה והאשה לוקחה מהאיש;עד שובך אל האדמה כי ממנה לֻקַּחְתָּ
- האדם נברא כדי "
" (ב5) או את הגן שצמח מן האדמה (ב 15), והאישה נבראה כדי להיות "לעבוד את האדמה" לאיש (ב 18).עזר כנגדו
- האדם --במקום "
" הוא שמע בקול האישה, והאישה -- במקום להיות "לעבוד את האדמה" לאיש היא שמעה בקול הנחש.עזר כנגדו
- לאחר מכן נאמר לאשה "
", ולאדם נאמר "אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך": האדם צריך לעבוד את האדמה והאשה צריכה 'לעבוד' את האיש.לעבוד את האדמה אשר לוקח משם
- נאמר לאשה "
" ולאדם נאמר "הרבה הרבה עצבונך והרונך, בעצב תלדי בנים": העצבון של האדם נובע מהאוכל שהוא מקבל מהאדמה (קוצים ועשב); העצבון של האשה נובע מההריון, מהזרע שהיא מקבלת מהאיש.ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, וקוץ ודרדר תצמיח לך, ואכלת את עשב השדה
אפשר להוסיף עוד שלב להקבלה:חווה היתה "
" -- כל חי 'לוקח' מחווה. כלומר יש כאן ארבעה מעגלים זה בתוך זה (מצטער שזה לא יצא בדיוק כמו מעגל):אם כל חי
אדמה אדם = איש אשה = חוה חי כל 'מעגל' אמור לשרת (במובן מסויים) את המעגל שמכיל אותו, אבל במקום זה – הוא פיתה אותו שישמע בקולו: ה'חי' (הנחש -- "
") פיתה את חוה, האשה פיתתה את האיש, ואם נמשיך את ההקבלה -- האדם פיתה את האדמה והיא שמעה בקולו. זה מסביר למה האדמה נענשה -- "ערום מכל חיית השדה". לפי זה ה'עונש' מבטא החזרה וחיזוק של הסדר המקורי: האדם 'פיתה' את האדמה ולכן מעכשיו היא 'תמשול' בו (הוא יעבוד אותה – לא רק את הגן שצומח ממנה); האשה פיתתה את האיש ולכן מעכשיו הוא ימשול בה (והיא לא תהיה רק 'עזר כנגדו'); וה'חי' פיתה את חווה ולכן מעכשיו היא תמשול בו -- היא תהיה "ארורה האדמה בעבורך". חוץ מזה – כל 'מעגל' מקבל 'עצב' מהמעגל שמעליו: הנחש מקבל עצב מחווה ("אם כל חי"), האשה מקבלת עצב מהאיש ("ואיבה אשית בינך ובין האשה..."), והאדם מקבל עצב מהאדמה ("הרבה ארבה עצבונך והרונך")בעצבון תאכלנה כל ימי חייךהשאלה היא -- איפה כתוב שהאדמה שמעה בקול האדם?
ומה הקשר בין המעגל הפנימי ("חי") לבין: "
", "ויהי האדם לנפש חיה", "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו"? והאם יש קשר בין זה לבין מה שנאמר על בנות ישראל "וחי לעולם"? [אראל]כי חיות הנה